<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תקט"ו וכן מיוחסות סימן קנ"א</h1>
<h2>דף צז:</h2>
ומה ששאלתם על מה שכתוב בחיבורי [תוה"ב ב"ד ש"א], כל איסור שנפל לקדירה של היתר אף על פי שיש בהיתר כדי לבטל את האיסור אם האיסור ניכר אין האיסור עצמו מתבטל ברוב, אין זה צריך לפנים, אמרת כי על זה תמה המתמיה האי רוב דכתבת מאי הוא, כי לפי הנראה לא בששים ולא באלף היכא שהאיסור ניכר. ועל זה יוצק חן בשפתותיך ושלח לנו עומק שכלך. ואני לא עליך אני תמה, כי בודאי ניכר מתוך דבריך שלא עמדת על חיבורי אף על פי שהוא אצלכם. אבל תמהתי על המתמיה אם עמד על חיבורי, שאני כתבתי שם כך, וז"ל כל איסור שנפל לקדירה של היתר אף על פי שיש בהיתר לבטל האיסור, אם האיסור ניכר אין האיסור בעצמו מתבטל ברוב וזה אין צריך לפנים, אלא זורקו ואוכל השאר. ואם נפל לקדירה אחרת אוסר ככחל, דאמרינן כחל בששים וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור למאי נפקא מינה שאם נפל לקדירה אחרת אוסר. ולפיכך צריך ליזהר שלא יטול מן ההיתר בעודנו חם כל זמן שחתיכת האיסור ניכרת בתוך הקדירה, כדי שלא יחזור האיסור ויאסור ההיתר שבמעט. וכן חתיכה שיש בה חלב או שמנונית של גיד הנשה שנתבשלה עם החתיכות, אף על פי שיש ברוטב ובחתיכות ששים לבטל החלב שבחתיכה זו, צריך ליזהר שלא יסלקנה מן הקדירה בעוד שהיא חמה, כדי שלא יתעורר החלב שבה ויאסור אותה, אלא יניחנה בתוך הקדירה עם ההיתר עד שיצטנן ואחר כך יסלקנה. ואנה הוא מקום התימה, וכי באתי אני לחדש באיסורין של תורה בעודו ניכר שאינו מתבטל ברוב ולא אפילו ברבואות, והלא כבר אמרתי שאין זו צריך לפנים, אלא שהוצרכתי לעשות יסוד כדי לבנות עליו שאר הדברים שאמרתי, ולמדתי את שאינו יודע שלא יטעה לומר כיון (שנתבשל) [שנתבטל] איסור זה בתוך הקדירה שוב לא יחזור ויאסור אותה אף על פי שיתמעט ההיתר [או] שיסלק החתיכה שבה החלב בעודה חמה. ומעיד אני לך כי מן החכמים שבארצכם היו טועים בטעם זה כשעליתי להם, לטוענים כנגדי במה שאמרו במאי דבלעה קדירה, דילמא אף על פי שנתמעט ההיתר והלך בבלע הקדירה דרואין אותו כאילו ישנו, דהואיל ונתבטל לגבי מה שבתבשיל זה נתבטל דשוב לא יאסרנו זה לעולם. ועוד כי בודאי חתיכת האיסור פלטה מרוטבה ונתערב בחתיכה וברוטב שבקדירה, ואם כן כי מסלק מן הרוטב ומן החתיכות לפי חשבון מסלק גם מן האיסור. ולא עוד אלא שרש"י ז"ל נראה שפירש כן, שהוא ז"ל פירש במאי דבלעה קדירה, כגון שנפל שם איסור ולא נודע שיעורו בשעת נפילתו וראינו מה שבקדירה בשעת נפילה והיה שם רוטב הרבה, ועכשיו כשבא לפנינו [לא] נמצא בהיתר ששים כנגד האיסור שבא לפנינו, כגון זה מצרפין מה שבלעה הקדירה מן ההיתר משעת נפילה עד עכשיו שבאותה שעה הרבה היה שם, ונשער האיסור מצטמק כמו שבא לפנינו, אף על פי שהוא דוחה אף אותו הלשון שאמר במאי דבלעה קדירה, כבר נותן [הוא] ז"ל טעם, מפני שכיון שלא נודע שיעור האיסור בשעת נפילה כמה היה, יש לנו לומר כשם שנצטמק ההיתר כך נצטמק האיסור, אלמא אם נודע כמה היה בשעת נפילתו בתוך ההיתר והיה באותה שעה בהיתר ששים, אף על פי שנצטמק ההיתר ואין בו עכשיו ששים כנגד האיסור, אפילו הכי מותר דבתר בתחלה אזלינן, וכן פירשו אחרים כמוהו, והיינו מאי דבלעה קדירה. ושמא סמכו בזה משום דשיעורין אלו מדרבנן והולכים בו להקל, דכל שהוא למעלה מחד בתרי לדעת רש"י ז"ל [צ"ח ע"ב] לאו דאורייתא, דטעם כעיקר לדידיה לאו דאורייתא, ולכך נאמר רואין אנו האיסור [כמצטמק] ונפחת שיעורו, ומה שראינו עכשיו בשיעורו זה בלע היתר הוא שבלע ופלט משלו ובלע מן ההיתר שבקדירה. ואף על פי שאילו נפלה חתיכה זו לקדירה אחרת אין אנו מקילין בה כך, אלא שיעור ככל מה שהוא עכשיו, אפילו הכי בקדירה זו שנתבשלה [בה] מקילין בה. וגם כן פירש הרמב"ן ז"ל לדעת רש"י ז"ל, דכי לא נתמעטה דרך בשול ובלעה קדירה משנפל שם איסור משניטל הרוב או פחתו בידים דהתם ודאי אסור. ואם אני לא ראיתי לקבל זה אלא ראיתי להחמיר, מפני שאין דעתי לחלק בין שנשאר בקדירה זו לאחר שנצטמק או נפחת, אינו דין שאכתוב ואלמד למי שאינו בקי שלא יאבדו שלהם שלא מדעת.
